- מוּלָא
- מוּלָאI, מוֹלָא m. (מלא; cmp. b. h. מְלֹא) plenty, power. Targ. Prov. 6:31 Ms. (v. Bxt. s. v. מדל; ed. מזלא). Targ. Job 12:6 first vers. דזמין אֵל מ׳וכ׳ ed. Lag. (some ed. אלמולא corr. acc.; in oth. ed. our w. is omitted).
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
